דחיית ערעור של עו"ד אליטוביץ שהורשעה בעבירות של קבלת דבר במרמה

כב' השופטת ס' רוטלוי, ס.נ - אב"ד

1.           זהו   ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד הנשיאה, השופטת ע' בקנשטיין) בת.פ 5093/05 מיום 30.04.06, על פיו נגזרו על המערערת שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי בן שניים עשר חודשים וקנס בסך 100,000 ש"ח או שני חודשי מאסר תמורתו.

גזר דין זה ניתן במסגרת הסדר טיעון שנכרת לאחר סיום פרשת התביעה. במסגרת אותו הסדר תוקן כתב האישום, נמחקה ממנו העבירה של גניבה בידי מורשה והמערערת, שהינה עורכת דין, הורשעה בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). הסדר הטיעון לא כלל הסכמה על עונש.

זהו המקום לציין, כי לאחר כחודש ומחצה מהגשת הערעור על גזר הדין (שהוגש ביום        28.5.06) החלה המערערת לפעול ללא לאות, הן באמצעות באי  כוח מטעמה והן בעצמה, בכדי לנסות ולאפשר לה לערער על הכרעת הדין ולחזור בה מהודייתה. המערערת לא השלימה עם החלטתו המנומקת של בית המשפט שלערעור, שלא להתיר לה לעשות כן, ולצורך כך הפעילה המבקשת ערכאות רבות ומותבים שונים לבקשות חוזרות ונשנות מטעמה. מותבים אלה נדרשו ליתן החלטות מנומקות ומפורטות בעניין בקשותיה של המערערת. גם בדיון בפנינו, משהובהר למערערת כי מבוקשה (דהיינו, מתן רשות לערער על הכרעת הדין ולאפשר לה לחזור מהודייתה) לא יינתן, הצהירה המבקשת, כי לדידה, "... הערעור היום הוא רק מדרגה שמאפשרת לי להגיע לעליון על מנת להגיש ערעור על ההרשעה..." (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 29.10.07). על כך, ועל השתלשלות ההליכים הרבים אפרט עוד להלן, בהרחבה.

לעת עתה, אדון בערעור כסדרו.

2.           על פי כתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודתה המערערת כאשר היא מיוצגת על ידי עו"ד יהושע רזניק, הרי העבירות שנעברו במהלך מספר שנים קשורות כולן בעורך דין כספי (להלן: "המתלונן"), שהיתה לו היכרות קודמת מזה שנים רבות עם המערערת. המערערת ניצלה היכרות זו והציעה למתלונן בטענת כזב השקעת כספים בתמורה לריביות גבוהות של חמישה עשר אחוזים מאדם בשם "לגזיאל". המתלונן היה אמור לקבל ריבית חודשית קבועה בסך שבעה אחוזים עבור הסכומים שילווה למערערת לצורך ההשקעה הנטענת. במהלך השנים 1998-2001 הלוו לה המתלונן ואדם נוסף סכום של כ- 4 מליון ש"ח. כספים אלה לא הושקעו אצל לגזיאל והמערערת השתמשה בהם לצרכיה האישיים.

במהלך אותה תקופה, המערערת השיבה למתלונן חלק מהסכום אותו קיבלה במרמה.

3.           פרשיה שניה קשורה בייצוג המתלונן בגין תאונת דרכים בה נפגע, כאשר המערער זכה בתביעה נגד חברת ביטוח "מנורה", בה יוצג על ידי המערערת, בסכום של       900,000 ש"ח. המערערת לא עדכנה את המתלונן בדבר מתן פסק הדין ותוצאותיו. תחת זאת, ערכה המתלוננת, ללא ידיעתו, הסכם פשרה עם חברת הביטוח "מנורה", לפיו הסכום שיועבר למתלונן יעמוד על סך 725,000 ש"ח, לא יידעה את המתלונן על כך וביום 28.8.01, העבירה למתלונן ולאחר סכום של 650,000 ש"ח מתוך סכום הפיצויים, אך זאת כהחזר הלוואה. בכך הקטינה את סכום הפיצוי הכולל שנפסק ללא ידיעת המתלונן  ואף קיבלה במרמה את מחיקת חלק מהחוב כלפיו וכלפי האחר.

4.           הערעור, כאמור, מופנה כלפי רכיבי המאסר בפועל והקנס. בפי המערערת מספר טענות מרכזיות כלפי גזר הדין, הנחלקות לארבעה ראשי טיעון עיקריים: טיעונים כנגד חומרת עונש המאסר בפועל ונסיבותיה האישיות השונות; טיעונים כנגד החלטת בית משפט קמא שלא להזמין תסקיר משירות המבחן ; טיעונים כנגד הסתמכות בית משפט קמא על ראיות המאשימה שנשמעו טרם הושג הסדר הטיעון, וטיעונים בדבר אופיו האזרחי-מסחרי של הסכסוך בינה לבין המתלונן ובדבר הנזק הכלכלי המועט שנגרם בגין העבירה, אשר לא נלקחו בחשבון על ידי בית משפט קמא. אפרטם להלן.

א.    אליבא דמערערת, במיוחד נוכח משלח ידה כעורכת דין , הרשעתה הינה חמורה כשלעצמה ולפיכך לא היה צורך להוסיף על כך תקופת מאסר בפועל, ובוודאי שלא תקופה כה ממושכת, כפי שגזר עליה בית משפט קמא. ענישה זו אף לא הביאה בחשבון את היותה של המערערת אם לשני ילדים קטנים.

ב.    בהקשר זה אף טוענת המערערת, כי בית משפט קמא טעה כאשר לא איפשר קבלת תסקיר משירות המבחן בעניינה, טרם גזירת דינה.

ג.     לטענת המערערת, טעה בית משפט קמא כאשר לא נתן משקל מרכזי ומשמעותי לכך, שמרבית הכסף שקיבלה המערערת מידי המתלונן הושב לו ואף בתוספת ריבית.

       בסופו של דבר, כך טוענת המערערת, לא נגרם למתלונן נזק כלכלי, שכן המערערת החזירה לו את מלוא ההלוואה אך היא לא השיבה לו את כל סכומי הריבית הגבוהה שהתחייבה לתת.

לשיטת המערערת, אף טעה בית משפט קמא, בכך שלא קבע את סכום החזר ההלוואה, למרות שהונחו בפניו ראיות לצורך זה.

       המערערת גורסת, כי הפרשה הנדונה, והתנהגותה עצמה מגלים קווים של סכסוך אזרחי. למעשה מדבריה עולה, כי מדובר במקרה גבולי בעל סממנים מובהקים של סכסוך אזרחי - משפחתי, במיוחד נוכח היות המתלונן והמערערת בני זוג במשך תקופה מסויימת והעובדה שהמערערת נהגה לקבל מהמתלונן הלוואות לצרכיה.

       בעניין כספי הפיצויים של המתלונן מתיק תאונת דרכים שלו מול חברת ביטוח, טוענת המערערת, כי לא עשתה זאת לצורך בצע כסף וכי השיבה את כספי הפיצוי למתלונן כחלק מהחזר החוב (טענה, אשר נדחתה ובצדק על ידי בית משפט קמא). 

ד.       אליבא דמערערת, אף טעה בית משפט קמא כאשר נתן משקל מרכזי לעדויות התביעה וזאת מבלי שניתנה למערערת האפשרות להציג את עדי ההגנה בעקבות כריתת הסדר הטיעון. מתן משקל מרכזי לראיות חלקיות בין שיקולי גזר הדין היה מוטעה והשפיע על גזר הדין, כך המערערת,  לחומרה.

ה.    בנוסף טוענת המערערת, כי הסדר הטיעון חסך זמן שיפוטי - עובדה שלא נלקחה בחשבון כנסיבה לקולא וכי האיחור בהגשת כתב האישום (שהוגש רק בשנת 2005, כארבע שנים לאחר מעשה העבירה האחרון) יש בו כדי להוות נסיבה מקילה נוספת.